החלטה בתיק בש"א 1833/05

בקשה להעברת הדיון בת.א. 6077/04 מבית משפט השלום בנצרת לבית משפט השלום בבאר-שבע, לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

1.        המשיב 1, תושב רצועת עזה, עבד (לפי טענתו) כקוטף תפוזים בפרדס השייך למשיב 2 (מושב שובה שבדרום), בהעסקתו של המבקש, תושב כפר מימון שבדרום. על-פי הנטען בכתב התביעה, סיפקה המשיבה 3 שירותי ביטוח למבקש ולמשיב 2. במהלך הקטיף נפל המשיב 1 מסולם ונחבל. עקב זאת הגיש תביעת-פיצויים נגד המבקש והמשיבים 2 ו-3 לבית משפט השלום בנצרת (ת.א. 6077/04). לטענת המשיב 1 (התובע), קנה בית המשפט בנצרת סמכות מקומית לדון בתובענה נוכח קיום סניף למשיבה 3 באזור הצפון. הליך זה מצוי בשלבים ראשוניים של הגשת כתבי הגנה.

2.        המבקש הגיש בקשה זו, להעברת הדיון בתביעת המשיב 1 לבית משפט השלום בבאר-שבע. בבקשה מצוין, כי כל זיקות הפרשה הן לאזור הדרום - שם מתגורר התובע, שם ממוקמים הנתבעים העיקריים (המבקש והמשיב 2), שם ארעו כל ההתרחשויות הנוגעות לפרשה (התאונה, הטיפול הרפואי, הפניה לתגמולי ביטוח לאומי). אף באי הכוח של המבקש והמשיב 2 הם מירושלים ומאזור הדרום. המבקש מדגיש כי לתובענה זיקה פורמלית בלבד לאזור הצפון, הנובעת מפרישתה הארצית של המשיבה 3. לשיטתו אין כל טעם ענייני לקיים את ההתדיינות שם, לבד ממיקומו של בא-כוח התובע (אום אל-פחם). המשיב 2 (המושב) מצטרף לבקשה ולכל טיעוניו של המבקש.

3.        המשיב 1 מתנגד לבקשה. הוא מציין כי לתביעה צורפה חוות דעת של רופא מנצרת, והוא שצפוי להעיד בהליך מטעם התובע. חבריו לעבודה של התובע ובני משפחתו מתגוררים אמנם ברצועת עזה, אך מבחינתם אין הבדל של ממש בין נסיעה לבאר שבע או לנצרת. את ההליכים בפני המוסד לביטוח לאומי ניתן לבסס בתעודות עובד ציבור, מבלי שיהיה צורך להטריח עדים מהדרום לנצרת. נוחותו של המשיב 1, כך נטען, היא לנהל תביעתו בנצרת, שם ממוקם בא-כוחו ושם גם נוח לקיים הליכים המערבים את השפה הערבית, שכן רבים משופטי בית המשפט דוברים את השפה. אף המשיבה 3 מתנגדת לבקשה, משום שבינתיים מינתה לה בא-כוח מחיפה שהחל כבר לטפל בתיק ואף הגיש כתב הגנה מטעמה.

4.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל. מן החומר נקל להתרשם, שכל זיקותיה המהותיות של התביעה הן לאזור הדרום. שם נוהלו יחסי העבודה, שם ארעה התאונה ושם ממוקמים העדים והראיות. אכן, אף המשיב 1 עצמו אינו מכחיש שניהול התביעה יחייב את הטרחת התובע, חבריו לעבודת הקטיף ובני משפחתו מרצועת עזה. נתון זה אך מחזק את ההצדקה לקיום ההתדיינות במקום סמוך, נוכח הקושי הקיים, לא אחת, להגעת תושבי האזור לישראל. כך נוחותם של העדים, וכך גם של בעלי הדין - המבקש והמשיב 2 - הממוקמים בדרום ומיוצגים שם. העדפתו של המשיב 1 לקיים את ההתדיינות בנצרת דווקא נובעת, ככל הנראה, בעיקר ממיקומו של בא-כוחו. אך משכל הזיקות המהותיות של הפרשה נוטות לאזור הדרום, בנוחותו של בא-כוח התובע אין די. אכן, לא אחת נקבע שבית המשפט ייטה להעביר את מקום הדיון כאשר הזיקה המקימה את הסמכות המקומית היא פורמאלית בלבד ואילו כל הזיקות המהותית הן לאזור אחר (ב"ש 885/82 לוי נ' אוחנונה, פ"ד לז(1) 306). זהו המצב בענייננו. אמנם, מן ההעברה תיפגע, במידת מה, המשיבה 3, שהעסיקה כבר בא-כוח מאזור הצפון, וכמוה גם המומחה הרפואי שצפוי להופיע מטעם התובע. אולם בנסיבות העניין מאזן הנוחות, המשולב עם זיקות העניין, מצדיק עדיין את ההעברה.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. הדיון בת.א. 6077/04 יועבר מבית משפט השלום בנצרת לבית משפט השלום בבאר-שבע.

ניתנה היום, י"א אדר ב, תשס"ה (22.03.05).

                                                                                                ה נ ש י א

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: